שיעור חשוב מגניבת האוטו שלי

אני וחברי עדי יצאנו לטיול במדבר היפה בעולם.

לא דמיינתי שבסיום היומיים המושלמים שחווינו – האוטו פשוט לא יהיה שם. לא העליתי על דעתי שזה משהו שיכול לקרות לי, אבל הנה, לכל דבר יש פעם ראשונה, אה?

אחרי רגע של הלם, התחלנו לשחזר מה נשאר באוטו, מה הלך ולא יחזור, איך נתמודד מחר – עם הלימודים, העבודה, החיים שצריך להמשיך לנסוע בהם. הייתה באסה, ברור, אבל לצד זה, הייתה גם תחושה קלה ואפילו משחררת: זה רק חומר. ויאללה, חראם – חומר שבסוף ממילא נעלם וחולף.

משם תפסנו טרמפים לבאר שבע, חיכינו שיבואו לאסוף אותנו, ובינתיים החלטנו להתפנק במסעדה. ואז קרה משהו לא צפוי – המסעדה פשוט לא לקחה מאיתנו שקל. נתנו לנו את הארוחה און דה האוס.

זה היה הלם לא פחות מגניבת האוטו. למה שמישהו ייתן לנו ככה? אבל הם התעקשו, ואנחנו נותרנו פעורי פה מול כמות האנושיות והנדיבות הזו.

ובדיוק כשיצאנו מהמסעדה – טלפון מחברת איתוראן: "מצאנו את האוטו! זרוק באיזה ואדי… עם כל הציוד!" הם חיכו שנגיע לאסוף אותו ולבדוק את מצבו.

מפה לשם, האוטו חזר אליי. מתוקן, נוסע ומבריק.

אבל מה למדתי מכל זה?

להעריך את הדברים הקטנים בחיים

כמה פעמים אומרים את זה, וכמה קל לשכוח את זה ביום-יום. האוטו הקטן והחמוד הזה – כמה הוא מקל עליי את החיים, כמה הוא מאפשר לי לעשות וכמה אני תלוי בו. אבל יותר מזה – כמה טוב שיש לי חבר טוב לצידי, עדי אמילאני, שתומך, מרים, משמח וזורם איתי לכל טיול שאני רוצה! כמה זה ממלא לדעת שיש מישהו כזה בחיים שלי.

וכמובן, המדבר – המורה הגדול. כל פעם שאני שם, הלב מחסיר פעימה. לא משנה כמה פעמים כבר הייתי, ראיתי, טיילתי – הוא תמיד גורם לי להרגיש שייך, קטן וצנוע מול היופי והעוצמה שלו. אין חומר בעולם שיכול להיות חשוב יותר מהתחושה הזו.

אבל למה זה כל כך חשוב לכולם?

אנחנו חיים בעידן שבו הכל מתקדם מהר, שבו אנחנו כל הזמן שואפים לעוד – עוד הישגים, עוד כסף, עוד מטרות לכבוש. וזה בסדר, לשאוף ולהתקדם זה נהדר, אבל הבעיה היא שבדרך אנחנו שוכחים לעצור ולהעריך. הדברים הקטנים – אלה שאנחנו לוקחים כמובן מאליו – הם הדברים שבסופו של דבר יוצרים לנו חיים טובים.

האוטו שלי, למשל, נראה לי מובן מאליו – עד שהוא נעלם. ואז הבנתי כמה הוא משמעותי עבורי. ככה זה עם כל דבר: הבריאות שלנו, האנשים הקרובים אלינו, אפילו היכולת שלנו לשתות קפה בבוקר וליהנות ממנו בשקט. רק כשהם נעלמים – אנחנו קולטים כמה הם היו חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.

אז איך זה יכול לשנות לנו את החיים?

אם נעשה לעצמנו הרגל להעריך כל יום משהו קטן, משהו שנראה לנו רגיל, ונשים עליו רגע של תשומת לב – פתאום נגלה שאנחנו הרבה יותר עשירים ממה שנדמה לנו. במקום לרדוף אחרי מה שאין, נוכל ליהנות ממה שיש. וזה לבד יכול להפוך את כל החוויה שלנו בחיים לטובה ומספקת יותר.

הר אבנון, המכתש הקטן, הנגב.

הכל זה עניין של בחירה וזווית הסתכלות

יכולתי להישאב לבאסה, להרגיש קורבן, לכעוס, להתעצבן, לקלל את הגנבים, לבכות על כמה החיים לא הוגנים. אבל יכולתי גם לבחור אחרת – לראות בזה הרפתקה, הזדמנות ללמוד, להתנסות, להבין משהו חדש. יכולתי לבחור להודות על מה שיש ולא לבכות על מה שאין.

וכאן נמצא השיעור המשמעותי ביותר – אנחנו לא שולטים על כל מה שקורה לנו, אבל אנחנו כן שולטים על איך נגיב.

כל סיטואציה בחיים היא כמו עדשה – אפשר להסתכל דרכה ולראות סבל, הפסד וכאב. אבל אפשר גם להסתכל דרכה ולראות הזדמנות, חוויה, גדילה. וזה לא קל, זה דורש אימון, אבל זה משנה חיים.

למה זה כל כך חשוב?

כי בסופו של דבר, החיים שלנו הם לא מה שקורה לנו – אלא איך אנחנו בוחרים לחוות אותם. שני אנשים יכולים לעבור את אותה החוויה בדיוק, ואחד יצא ממנה שבור ומיואש, והשני יצא מחוזק וצומח. ההבדל ביניהם הוא לא המציאות – אלא הפרשנות שלהם אליה.

נכון, יש רגעים קשים, יש אובדן, יש כאב. אבל בכל סיטואציה – אפילו הקשה ביותר – יש לנו אפשרות לבחור איך להתייחס אליה. האם לראות את עצמנו כקורבנות חסרי שליטה, או כמי שמסוגלים לקחת אחריות על החוויה שלהם?

איך אפשר ליישם את זה?

בפעם הבאה שמשהו לא ילך כמו שרציתם –

במקום מיד להתרגז או להתבאס,

נסו לעצור ולשאול את עצמכם:

• איך אני יכול לראות את זה אחרת?

• איזה שיעור אני יכול לקחת מזה?

• האם בעוד שנה זה עדיין ייראה לי כזה נורא?

  
  

זה לא קסם, וזה לא אומר שלא נרגיש תסכול או כאב לפעמים.

אבל זה כן אומר שנוכל לשלוט בנרטיב של החיים שלנו.

איפשהו בדרך למעלה עקרבים

וככה, בלי שהתכוונתי, יצאתי מהסיפור הזה עם הרבה יותר ממה שנכנסתי אליו. זה לא היה עוד טיול למדבר, זה היה מסע קטן בתוך עצמי – מסע של פרופורציות, של הכרת תודה, של זווית הסתכלות.

האוטו חזר, הציוד חזר, ואני? חזרתי קצת אחר. קצת יותר ער למה שיש לי, קצת יותר אסיר תודה על הדברים הקטנים, וקצת יותר בטוח בכך שהחיים הם בדיוק מה שנבחר לראות בהם.

ובסוף, אולי זה בכלל לא היה סיפור על גניבה, אלא על מתנה.

"כל דבר בעולם – מה שקיים ומה שקורה – הינו מבחן, שנועד להעניק לך את חופש הבחירה. בחר בתבונה."

~רבי נחמן מברסלב